<h1>ראבי"ה סימן תקע"ז</h1>
<h2>דף כב.</h2>
רב בכהני קרא דהא רב הונא קרי בכהני בשלמא רב הונא וכו' אלא רב הא איכא שמואל דכהנא הוה ודבריה עליה שמואל נמי מיכף הוי כייף ליה לרב וכו' וכי עביד ליה בפניו שלא בפניו לא עביד ליה. נראה לי דשמעינן מהכא דאפילו ליכא הכא גדול מיניה ואיכא בדוכתא אחריתא גדול מיניה, שאינו גדול הדור, דלא קרי בכהן, דפרכינן משמואל דשלא בפניו הוה. ואפילו מבבל לארץ ישראל, כגון רב אמי ורב אסי לרב הונא [ורבי יוחנן] דשלח לרב לקדם רבינו שבבבל, כדאיתא בשחיטת חולין [צ"ה ע"ב], וטעמא דלא לייתי לנצויי כי אתי [ל]הכא, כדתנן [גיטין נ"ט ע"א] אלו דברים אמרו מפני דרכי שלום כהן קורא ואחריו לוי ואחריו ישראל, ואסמכוה רבנן אקרא בהניזקין [שם ע"ב]. אבל גבי ברכת המזון אפילו אינו גדול הדור אלא גדול המסובין, דגרסינן לקמן [פרק בני העיר כ"ז ע"ב] שאלו תלמידיו את רבי פרידא וכו' עד ולא ברכתי לפני כהן (וכו') למימרא דמעליותא היא והא [אמר] רבה בר בר חנה אמר רבי יוחנן כל תלמיד חכם שמברך [ב]פניו אפילו כהן גדול עם הארץ אותו תלמיד חכם חייב מיתה שנאמר כל משנאי וגו', ומשני כי קאמר איהו בשווין, ומדלא משני דילמא רבי פרידא לאו גדול הדור הוה, שמע מינה כדפרישית. ותו בפניו אמאי נקט, אי [לאשמעינן] דכהן עם הארץ מצי לברך שלא בפני החבר, פשיטא, אלא לאשמעינן אפילו תלמיד חכם בעלמא, שלמד ואינו גדול הדור, שעם הארץ כהן אינו מברך לפניו. וגרסינן בירושלמי ברכות [בשילהי אין עומדין] [ה"ח] אמר רבי חנינא שנים ישראלים ואחד כהן ממצעין את החבר לברך אמר רבי יהושע בן לוי מימי לא ברכתי לפני כהן תלמיד חכם ולא הנחתי לברך לפני כהן שאינו תלמיד חכם. ולא פליגי, דרבי חנינא בשאינן שוין ודרבי יהושע בן לוי כגון ששוין, [כי הא] דרבי פרידא, ולא הנחתי בשאינן שוין. ובירושלמי פרק הניזקין גרסינן הלכה אלו דברים אמרו כהן וכו' [ה"ט] מילתיה דרבי יהושע בן לוי אמרה שהוא מדבריהם דאמר רבי יהושע בן לוי מימי לא ברכתי לפני כהן שאינו תלמיד חכם [ולא הנחתי לברך ישראל לפני]. ונראה לי דלא לדמויינהו לגמרי מייתי להו, [אלא] להוכיח שהכל מדרבנן, ואסמכוה אקרא, כדאמרינן בגמרא דידן בהניזקין [שם] מן דאורייתא ומפני דרכי שלום. וראיה לדבר, דגרסינן התם לא נצרכה אלא לכדאמר מר שנים ממתינים [זה לזה בקערה שלשה אין ממתינים הבוצע הוא פושט ידו תחלה] אם בא לחלוק כבוד לרבו או למי שגדול ממנו הרשות בידו ואמר מר עלה לא שנו אלא בסעודה אבל בבית הכנסת לא, ופריך מדרב הונא, ומשני דמיכף הוי כייף ליה ואפילו רבי אמי ורבי אסי, אלמא גדול הדור בעינן לקריאת התורה, ובסעודה, דליכא רבים ולא אתי לנצויי, אזלינן בתר גדול[ם]. ואף על גב דקאמר אם בא לחלוק כבוד, דמשמע דברשותו תליא מילתא, התם טעמא משום שבצע כבר, דלאו במילי דקריאה וברכת המזון מיירי. ואמרינן התם לא שנו אלא בשבתות וימים טובים דשכיחי רבים אבל בשני וחמישי לא. פירוש התם אם יתן לו רשות יקרא, ואההוא דרשות קאי, אבל מיהו בלא רשותו לא, דאיכא עשרה ופרהסיא. ודכוותיה נראה לי בברכת המזון בעשרה דגדול בעי רשות, אם אינו גדול הדור. ומההוא דירושלמי דהניזקין איכא למשמע במקום שאין כהן דלוי מברך, דהא רבי יהושע בן לוי ליואי היה כדאיתא בפרק כל הבשר [ק"ו ע"ב] גבי נטילת ידים וגם בירושלמי בפרק בתרא דמעשר שני [ה"ה], ואפילו הכי קאמר לא הנחתי לברך ישראל לפני, ועל כורחך בששוין, ורבי יהושע בן לוי בברכת המזון מיירי, אבל לקרות בתורה אמרינן בהניזקין [שם] אמר אביי נקטינן אין שם כהן נתפרדה החבילה. ורבותינו נחלקו בפתרון נתפרדה החבילה. ומה שנהגו לומר עמוד פלוני טעמא נמי משום אינצויי כהנים אהדדי או לויים או ישראל. ואפילו שליח ציבור כשהוא שושבין וקורא נראה שצריך לומר לו אחר קרא, דגרסינן בתוספתא פרק בתרא דמגילה [הי"ג] ראש הכנסת או חזן לא יקרא עד שיאמרו לו אחרים קרא שאין אדם מבזבז לו, פירוש אינו נוטל שררה לעצמו. ושוב לאחר זמן מצאתי במגילת סתרים שהביא הך ברייתא וגריס שאינו מבזבז בידינו לו. ובבראשית רבה [פרשת וישלח יעקב] [ע"ט] אמרינן אפילו חזן הכנסת אינו נוטל שררה לעצמו, והיינו כדפרישית. ואף על גב דאקריית ספר תורה קאי, נראה דהוא הדין בקריאת המגילה. ולבדו אין לו לקרות לקורא, דמסיים בתוספתא התם חזן העומד לקרות אחר עומד ומחזן לו עד שיקרא וכו'. ובירושלמי מגילה [פ"ד ה"א] גרסינן רב שמואל בר רב יצחק על לכנישתא חמא חד בר נש קאים וקרי ולא מוקי בר איניש תחותיי אמר ליה אסור לך כשם שניתנה תורה על ידי סרסור כך אנו צריכין לנהוג על ידי סרסור, ויליף לה מדכתיב [דברים ה'] ואנכי עומד [בין ה' וביניכם]. וגם משמע התם בירושלמי [שאסור] לסמוך ולעמוד למתרגם משום שניתנה תורה באימה וכו', וכל שכן לקורא. תו התם גרסינן בתוספתא בני הכנסת שאין להם מי שיודע לקרות אלא אחד [עומד] וקורא ויושב ועומד וקורא ויושב אפילו שבע פעמים. ופירש רבינו זקיני דהך ברייתא שצריך לעשות הכירא ביושב ועומד מיירי קודם תקנה אבל לאחר שתקנו לברך לכל שבעה משום הנכנסין והיוצאין אין צריך לישב, דאיכא הכירא בברכות התורה, והיינו טעמא שנהגו שבמקום שאין לוי וקורא הכהן שתי פעמים שאינו יושב ביניהם. וטעמא דמסתבר הוא, [ו]דכותיה גרסינן בפרק בני העיר [כ"ט ע"ב] גבי חל להיות בואתה תצוה וכו' עד דאמרי אוקמי הוא דקא מוקים התם, אלמא דחשו חכמים למיעבד היכירא בכי האי גוונא. ותו לא מידי.
